
בתקופה האחרונה הרגשתי שקשה לי לקבל החלטות, במיוחד משעות הצהריים והלאה. כל החלטה נהיתה סגה ארוכה ומייגעת שבה אני מתעייפת ממחשבות שחוזרות על עצמן, מעייפת את החברות שלי, והכי גרוע, דברים לא זזים, ואם זזים אז בקצב של צב. בקיצור, לא מתאים ומצריך טיפול.
עוד שמתי לב, שכשיש סוגיה שאני מתלבטת עליה, אני תמיד מדגישה ומעצימה את "מה אני מפסידה" אם אעשה משהו ולא מה אני מרוויחה. קוראים לזה בשפה שלי, להסתכל על חצי הכוס הריקה.
אני מניחה שזאת לא בעיה שאני המצאתי ואני היחידה שמרגישה את ההשלכות שלה, ויש עוד רבים כמוני. אז אם אתם כמוני, כדאי שתמשיכו לקרוא.
החלטתי לחקור את הנושא, וגיליתי מחקר מעניין שאני רוצה לשתף אתכם לגביו.
באוניברסיטת בן גוריון החליטו לבחון את אופן קבלת ההחלטות של הוועדה לשחרור מוקדם של אסירים. ולמה בחרו בשופטים? כי במסגרת עבודתם, השופטים מתמודדים עם קבלת החלטות כל הזמן, הם מורגלים בכך.
הממצאים מדהימים. גילו שהסבירות לשחרור מוקדם של אסיר גבוהה יותר בשעות הבוקר ועומדת על 65% ואילו בשעות הצהריים ואחה"צ היא יורדת ל-10% בלבד. מה זה אומר? שאם אתה אסיר ורוצה שחרור מוקדם, עדיף שהדיון שלך יהיה מוקדם בבוקר.
ובמילים פשוטות ובעולמנו, ככל שמתקדם היום, אנחנו מתעייפים, רעבים, חסרי אנרגיות וכדי לחסוך באנרגיות אנחנו בוחרים בברירת המחדל, שאצלי הרבה פעמים זה לא לעשות כלום עד שאחרים מחליטים בשבילי או עד שהדבר כבר לא רלוונטי.
טוב, אז לשופטים יותר קשה לקבל החלטות בבוקר ואני מוצאת עצמי מתקשה לקבל החלטות בכל שעות היום, אבל ההבדל הוא קטן... (חחח).
ומה עם פתרונות? חשבתי על זה והנה התשובות שלי:
1. החלטות חשובות, כדאי לי לקבל בשעות הבוקר, כשאני עוד רעננה וערנית.
2. היות ואני מודעת לכך שתהליך קבלת החלטות אצלי הוא בעייתי משהו, אז אשתדל שלא לקבל החלטות חשובות בשעות הערב, שאז סוללת האנרגיות שלי במצב קריטי.
3. אם אין לי ברירה ואני חייבת לקיים פגישה חשובה שכרוכה בקבלת החלטות בשעות אחה"צ –ערב, אדאג לאכול או לנוח קודם כדי לצבור כוחות, ושיהיה איתי מישהו נוסף על מנת שיגבה אותי בשעת הצורך.
4. לעניין חצי הכוס הריקה – הבנתי שאני בוחנת את ההפסד, אז למה לא למנף את זה ולהסתכל על ההפסד מהצד של חצי הכוס המלאה. למשל: אם ארשם ללימודים אני אפסיד את הזמן הפנוי שלי ובנוסף זה יעלה לי הרבה כסף. ועכשיו הפוך – אם לא ארשם ללימודים אז אפסיד הזדמנות מצוינת להרחיב את הידע שלי ולתרום למטופלים שלי. זה שכנע אותי ונרשמתי ללימודים.
5. החלטות לא משמעותיות ולא חשובות כמו: מה ללבוש או מה לאכול, אני נותנת לאחרים להחליט בשבילי, לא מבזבזת אנרגיות.
אז מה החלטתם? היה מעניין?
ענת גולדשטיין, מאמנת NLP ודמיון מודרך. 050-6256725
Opmerkingen